יום שבת, 9 באוקטובר 2010

המקום ממנו אני מגיעה

המקום שממנו אני מגיעה תלוי באיך עבר עליי הלילה. בכל ערב אני מתארגנת ללילה שעומד להגיע. אני נשכבת במיטתי הנוחה, מניחה ראש על הכרית האהובה, עוצמת את עיניי ונעלמת. אני נעלמת מעצמי, אני שוקעת, שוקעת לעבר עולם אחר, העולם הפרטי שלי.
לילה אחד אני אפגוש גמד בדרכי באחו לעבר הטירה והגמד יהיה לי חבר דרך ורע שיכין אותי ליום החדש שעומד לבוא.
בלילה אחר אמצא את עצמי בחברת פרפרים מרהיבים שילמדו אותי לפרוס כנפיים ולעוף. לעוף רחוק, בלי לפחד, לעוף מהר, בלי להסס. ובסוף נעצור להתרעננות על שיח ורדים קוצניים.
לילה אחד מצאתי את עצמי תלויה על משקוף של דלת בתור מזוזה. בהתחלה נלחצתי כי הרגשתי כבולה, אבל האהבה והחיבה של הידיים המלטפות שיחררה אותי והרגשתי נאהבת.
ישנם לילות קשים יותר מאחרים. למשל, בלילה אחד מצאתי את עצמי נופלת לתוך האסלה. למזלי אני יודעת לשחות, אבל לא הצלחתי לטפס למעלה כי דפנות האסלה היו חלקות. ניסיתי רבות אך ללא הצלחה. וכשכוחי אזל וחשבתי שאני טובעת, מישהו הוריד את המים ונשטפתי עם מי הביוב לחוף מבטחים.
בלילה אחר התעוררתי בבית זר ולפני שהבנתי איפה אני, חתול ענק התחיל לרדוף אחריי. נאלצתי לברוח כדי לשרוד בלי להבין ממה אני בורחת.

2 תגובות: