בן גוריון של שמעון פרס מפגשים עם דוד לנדאו
"...מהי פופולריות? זה לא שאנשים הולכים אחריך, אלא שאתה הולך אחריהם. זאת הסכנה כשאתה מנסה לרצות את כולם. תפקיד המנהיג הוא לשאוף קדימה גם אם איש לא הולך אחריו... מנהיג אינו האדם שניצב מעל כולם, אלא האדם שצועד לפני כולם."
*****************************************
מלכים ג' של יוכי ברנדס
"...סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים."
"בכל הגברים קיימת הנטייה להקדיש חלק ניכר ממרצם למשימות שונות ומשונות, חלקן נחוצות וחלקן מיותרות בתכלית, זו הקללה שהם קיבלו מאלוהינו לאחר הגירוש מגן עדן, אבל בזבוז מוחלט של החיים האישיים על מזבח העבודה הוא נחלתם של גברים נבלים."
*****************************************
הלא של קלרה של סואזיג אהרון
"... זה משהו שאני אומרת כדי לתת סיבה למעשה שאולי אין לו סיבה, וגם סיבה שקרית היא עדיין תמיד סיבה. אבל אולי ישנם מעשים שאין להם שום סיבה, חסרי סיבה לחלוטין. האם צריך סיבות. מעשה טיפשי האם יש לו סיבות, סיבה אחת, מכלול של סיבות, אז אם יש סיבות לכל דבר, צריך יהיה למצוא סיבות לזוועה של המחנות, צריך יהיה למצוא אותן, אחרת איך אפשר לבקש סיבה בצורה פרטית למעשים אבסורדיים של כל אחד ואחת. אם אף אחד אינו יכול לענות על הלמה של המחנות, כל אחד צודק במעשיו, גם הרצחניים ביותר. אם לא נענה העולם בסכנה."
"האם שאלה היא מחשבה... אפשר היה להניח שכן ועם זאת, אני מוצאת את עצמי בתוך שאלה ששום מחשבה איננה מזינה. החזרה הבלתי פוסקת של תמונות חסרות כל מחשבה, תמונות ועוד תמונות... עם סימן שאלה שאני אפילו לא שמה... בסוף, ישנו רק הריק של השאלה, הרצה לאחור של התמונות וחוזר חלילה. אינני יודעת דבר. שום דבר יותר."
"...בלתי אפשרי בדיוק כמו לחיות שם, בדיוק כמו לחזור משם, אבל הבלתי מתקבל על הדעת הינו אפשרי. בתוך תוכו של הבלתי אפשרי נחבא תמיד אפשרי אחד קטן."
"להיות יהודייה זה בלתי אפשרי עבורי בדיוק באותה מידה כמו לא להיות גרמנייה. הם לא הצליחו להפוך אותי ליהודייה, לא... להכיר בכך שאני יהודייה זה כמו להצדיק את המשוגעים האלה, את השוטים, את הסוטים. הם יוכלו לומר, אתם רואים שצדקנו, הם באמת יהודים, גם אם היתה דרושה להם מכת הלם כדי להיזכר, אז לא, איתי זה לא עובד. אחרי שריפה גדולה, האם כולם צריכים להפוך למכבי אש או לפירומנים? למה עלי לערוב לאבותי מאה דורות אחורה, במה הדת היהודית יוצאת דופן, כל הסיפורים הנושנים האלה מעניינים בדיוק כמו כל מיתולוגיה אחרת, לא יותר ולא פחות. אם את רוצה לדעת מה אני באמת חושבת, היטלר מסייע בידי היהודים להישאר יהודים או לחזור להיות כאלה. לשוב לחיק היהדות זה כמו להישבע אמונים לאותו רב-טוראי עלוב. אני מסרבת, כן אני מסרבת בכל כוחי לראות התעלות כלשהי בטבח שהתרחש. זו היתה משחטה, לא יותר ולא פחות. המציאות היתה מחליאה יותר מכל המילים שניתן להכביר. יהיו מי שינסו למצוא קשר בין זה להיסטוריה של העם העברי המנוצח, אלופי הגלות... מה יאמרו הצוענים? עם הספר... עם ללא ספר... כל העמים הנבחרים יורדים מגדולתם ביום מן הימים... פאזוזו היה צריך לדעת את זה. רק המטורף הזה ואי-אלו יהודים מאמינים עדיין לאגדה הזאת של העם הנבחר. לכל האחרים היא עולה ביוקר. וגם, הרעיון הזה של גזע טהור הוא חזירות לשמה, כן, רעיון של חזירים, של אימפוטנטים, של מניאקים, של רשעים מרושעים או של כל אלה יחד."
"...במסגרת הארעיות, אמרה קלרה, הכל התנהל בצורה הטובה ביותר האפשרית. עד שיום אחד שאלה אותה האישה מדוע הייתה במחנות, וקלרה ענתה 'בלי סיבה'. זה לא ייתכן, אמרה האישה, תמיד ישנה סיבה. 'בלי סיבה', חזרה ואמרה קלרה, ואילו השנייה בשלה, לא ייתכן, אני לא יכולה להאמין. קלרה אמרה, 'נו טוב, אז זה מפני שהם הגיעו למסקנה שאני יהודייה...' והאישה אהה! את רואה קלרה, היתה לכך סיבה, אף אחד לא חף מפשע."
"... זה משהו שאני אומרת כדי לתת סיבה למעשה שאולי אין לו סיבה, וגם סיבה שקרית היא עדיין תמיד סיבה. אבל אולי ישנם מעשים שאין להם שום סיבה, חסרי סיבה לחלוטין. האם צריך סיבות. מעשה טיפשי האם יש לו סיבות, סיבה אחת, מכלול של סיבות, אז אם יש סיבות לכל דבר, צריך יהיה למצוא סיבות לזוועה של המחנות, צריך יהיה למצוא אותן, אחרת איך אפשר לבקש סיבה בצורה פרטית למעשים אבסורדיים של כל אחד ואחת. אם אף אחד אינו יכול לענות על הלמה של המחנות, כל אחד צודק במעשיו, גם הרצחניים ביותר. אם לא נענה העולם בסכנה."
"האם שאלה היא מחשבה... אפשר היה להניח שכן ועם זאת, אני מוצאת את עצמי בתוך שאלה ששום מחשבה איננה מזינה. החזרה הבלתי פוסקת של תמונות חסרות כל מחשבה, תמונות ועוד תמונות... עם סימן שאלה שאני אפילו לא שמה... בסוף, ישנו רק הריק של השאלה, הרצה לאחור של התמונות וחוזר חלילה. אינני יודעת דבר. שום דבר יותר."
"...בלתי אפשרי בדיוק כמו לחיות שם, בדיוק כמו לחזור משם, אבל הבלתי מתקבל על הדעת הינו אפשרי. בתוך תוכו של הבלתי אפשרי נחבא תמיד אפשרי אחד קטן."
"להיות יהודייה זה בלתי אפשרי עבורי בדיוק באותה מידה כמו לא להיות גרמנייה. הם לא הצליחו להפוך אותי ליהודייה, לא... להכיר בכך שאני יהודייה זה כמו להצדיק את המשוגעים האלה, את השוטים, את הסוטים. הם יוכלו לומר, אתם רואים שצדקנו, הם באמת יהודים, גם אם היתה דרושה להם מכת הלם כדי להיזכר, אז לא, איתי זה לא עובד. אחרי שריפה גדולה, האם כולם צריכים להפוך למכבי אש או לפירומנים? למה עלי לערוב לאבותי מאה דורות אחורה, במה הדת היהודית יוצאת דופן, כל הסיפורים הנושנים האלה מעניינים בדיוק כמו כל מיתולוגיה אחרת, לא יותר ולא פחות. אם את רוצה לדעת מה אני באמת חושבת, היטלר מסייע בידי היהודים להישאר יהודים או לחזור להיות כאלה. לשוב לחיק היהדות זה כמו להישבע אמונים לאותו רב-טוראי עלוב. אני מסרבת, כן אני מסרבת בכל כוחי לראות התעלות כלשהי בטבח שהתרחש. זו היתה משחטה, לא יותר ולא פחות. המציאות היתה מחליאה יותר מכל המילים שניתן להכביר. יהיו מי שינסו למצוא קשר בין זה להיסטוריה של העם העברי המנוצח, אלופי הגלות... מה יאמרו הצוענים? עם הספר... עם ללא ספר... כל העמים הנבחרים יורדים מגדולתם ביום מן הימים... פאזוזו היה צריך לדעת את זה. רק המטורף הזה ואי-אלו יהודים מאמינים עדיין לאגדה הזאת של העם הנבחר. לכל האחרים היא עולה ביוקר. וגם, הרעיון הזה של גזע טהור הוא חזירות לשמה, כן, רעיון של חזירים, של אימפוטנטים, של מניאקים, של רשעים מרושעים או של כל אלה יחד."
"...במסגרת הארעיות, אמרה קלרה, הכל התנהל בצורה הטובה ביותר האפשרית. עד שיום אחד שאלה אותה האישה מדוע הייתה במחנות, וקלרה ענתה 'בלי סיבה'. זה לא ייתכן, אמרה האישה, תמיד ישנה סיבה. 'בלי סיבה', חזרה ואמרה קלרה, ואילו השנייה בשלה, לא ייתכן, אני לא יכולה להאמין. קלרה אמרה, 'נו טוב, אז זה מפני שהם הגיעו למסקנה שאני יהודייה...' והאישה אהה! את רואה קלרה, היתה לכך סיבה, אף אחד לא חף מפשע."
"... זה משהו שאני אומרת כדי לתת סיבה למעשה שאולי אין לו סיבה, וגם סיבה שקרית היא עדיין תמיד סיבה. אבל אולי ישנם מעשים שאין להם שום סיבה, חסרי סיבה לחלוטין. האם צריך סיבות. מעשה טיפשי האם יש לו סיבות, סיבה אחת, מכלול של סיבות, אז אם יש סיבות לכל דבר, צריך יהיה למצוא סיבות לזוועה של המחנות, צריך יהיה למצוא אותן, אחרת איך אפשר לבקש סיבה בצורה פרטית למעשים אבסורדיים של כל אחד ואחת. אם אף אחד אינו יכול לענות על הלמה של המחנות, כל אחד צודק במעשיו, גם הרצחניים ביותר. אם לא נענה העולם בסכנה."
"האם שאלה היא מחשבה... אפשר היה להניח שכן ועם זאת, אני מוצאת את עצמי בתוך שאלה ששום מחשבה איננה מזינה. החזרה הבלתי פוסקת של תמונות חסרות כל מחשבה, תמונות ועוד תמונות... עם סימן שאלה שאני אפילו לא שמה... בסוף, ישנו רק הריק של השאלה, הרצה לאחור של התמונות וחוזר חלילה. אינני יודעת דבר. שום דבר יותר."
"...בלתי אפשרי בדיוק כמו לחיות שם, בדיוק כמו לחזור משם, אבל הבלתי מתקבל על הדעת הינו אפשרי. בתוך תוכו של הבלתי אפשרי נחבא תמיד אפשרי אחד קטן."
"להיות יהודייה זה בלתי אפשרי עבורי בדיוק באותה מידה כמו לא להיות גרמנייה. הם לא הצליחו להפוך אותי ליהודייה, לא... להכיר בכך שאני יהודייה זה כמו להצדיק את המשוגעים האלה, את השוטים, את הסוטים. הם יוכלו לומר, אתם רואים שצדקנו, הם באמת יהודים, גם אם היתה דרושה להם מכת הלם כדי להיזכר, אז לא, איתי זה לא עובד. אחרי שריפה גדולה, האם כולם צריכים להפוך למכבי אש או לפירומנים? למה עלי לערוב לאבותי מאה דורות אחורה, במה הדת היהודית יוצאת דופן, כל הסיפורים הנושנים האלה מעניינים בדיוק כמו כל מיתולוגיה אחרת, לא יותר ולא פחות. אם את רוצה לדעת מה אני באמת חושבת, היטלר מסייע בידי היהודים להישאר יהודים או לחזור להיות כאלה. לשוב לחיק היהדות זה כמו להישבע אמונים לאותו רב-טוראי עלוב. אני מסרבת, כן אני מסרבת בכל כוחי לראות התעלות כלשהי בטבח שהתרחש. זו היתה משחטה, לא יותר ולא פחות. המציאות היתה מחליאה יותר מכל המילים שניתן להכביר. יהיו מי שינסו למצוא קשר בין זה להיסטוריה של העם העברי המנוצח, אלופי הגלות... מה יאמרו הצוענים? עם הספר... עם ללא ספר... כל העמים הנבחרים יורדים מגדולתם ביום מן הימים... פאזוזו היה צריך לדעת את זה. רק המטורף הזה ואי-אלו יהודים מאמינים עדיין לאגדה הזאת של העם הנבחר. לכל האחרים היא עולה ביוקר. וגם, הרעיון הזה של גזע טהור הוא חזירות לשמה, כן, רעיון של חזירים, של אימפוטנטים, של מניאקים, של רשעים מרושעים או של כל אלה יחד."
"...במסגרת הארעיות, אמרה קלרה, הכל התנהל בצורה הטובה ביותר האפשרית. עד שיום אחד שאלה אותה האישה מדוע הייתה במחנות, וקלרה ענתה 'בלי סיבה'. זה לא ייתכן, אמרה האישה, תמיד ישנה סיבה. 'בלי סיבה', חזרה ואמרה קלרה, ואילו השנייה בשלה, לא ייתכן, אני לא יכולה להאמין. קלרה אמרה, 'נו טוב, אז זה מפני שהם הגיעו למסקנה שאני יהודייה...' והאישה אהה! את רואה קלרה, היתה לכך סיבה, אף אחד לא חף מפשע."
"האם שאלה היא מחשבה... אפשר היה להניח שכן ועם זאת, אני מוצאת את עצמי בתוך שאלה ששום מחשבה איננה מזינה. החזרה הבלתי פוסקת של תמונות חסרות כל מחשבה, תמונות ועוד תמונות... עם סימן שאלה שאני אפילו לא שמה... בסוף, ישנו רק הריק של השאלה, הרצה לאחור של התמונות וחוזר חלילה. אינני יודעת דבר. שום דבר יותר."
"...בלתי אפשרי בדיוק כמו לחיות שם, בדיוק כמו לחזור משם, אבל הבלתי מתקבל על הדעת הינו אפשרי. בתוך תוכו של הבלתי אפשרי נחבא תמיד אפשרי אחד קטן."
"להיות יהודייה זה בלתי אפשרי עבורי בדיוק באותה מידה כמו לא להיות גרמנייה. הם לא הצליחו להפוך אותי ליהודייה, לא... להכיר בכך שאני יהודייה זה כמו להצדיק את המשוגעים האלה, את השוטים, את הסוטים. הם יוכלו לומר, אתם רואים שצדקנו, הם באמת יהודים, גם אם היתה דרושה להם מכת הלם כדי להיזכר, אז לא, איתי זה לא עובד. אחרי שריפה גדולה, האם כולם צריכים להפוך למכבי אש או לפירומנים? למה עלי לערוב לאבותי מאה דורות אחורה, במה הדת היהודית יוצאת דופן, כל הסיפורים הנושנים האלה מעניינים בדיוק כמו כל מיתולוגיה אחרת, לא יותר ולא פחות. אם את רוצה לדעת מה אני באמת חושבת, היטלר מסייע בידי היהודים להישאר יהודים או לחזור להיות כאלה. לשוב לחיק היהדות זה כמו להישבע אמונים לאותו רב-טוראי עלוב. אני מסרבת, כן אני מסרבת בכל כוחי לראות התעלות כלשהי בטבח שהתרחש. זו היתה משחטה, לא יותר ולא פחות. המציאות היתה מחליאה יותר מכל המילים שניתן להכביר. יהיו מי שינסו למצוא קשר בין זה להיסטוריה של העם העברי המנוצח, אלופי הגלות... מה יאמרו הצוענים? עם הספר... עם ללא ספר... כל העמים הנבחרים יורדים מגדולתם ביום מן הימים... פאזוזו היה צריך לדעת את זה. רק המטורף הזה ואי-אלו יהודים מאמינים עדיין לאגדה הזאת של העם הנבחר. לכל האחרים היא עולה ביוקר. וגם, הרעיון הזה של גזע טהור הוא חזירות לשמה, כן, רעיון של חזירים, של אימפוטנטים, של מניאקים, של רשעים מרושעים או של כל אלה יחד."
"...במסגרת הארעיות, אמרה קלרה, הכל התנהל בצורה הטובה ביותר האפשרית. עד שיום אחד שאלה אותה האישה מדוע הייתה במחנות, וקלרה ענתה 'בלי סיבה'. זה לא ייתכן, אמרה האישה, תמיד ישנה סיבה. 'בלי סיבה', חזרה ואמרה קלרה, ואילו השנייה בשלה, לא ייתכן, אני לא יכולה להאמין. קלרה אמרה, 'נו טוב, אז זה מפני שהם הגיעו למסקנה שאני יהודייה...' והאישה אהה! את רואה קלרה, היתה לכך סיבה, אף אחד לא חף מפשע."
*****************************************
כשפים והשבעת-רוחות של עמוס עוז
"ומה בעצם מעשיהם של של המספרים? אלה האהובים עליי פועלים, פחות או יותר כמין מכשפי-השבט. הנה סיפור קטן לכבודכם: לפני תשעת-אלפים שש-מאות-ושש שנים, במערה טחובה או על שפת הנחל, ישבו להם בני אדם שעירים וגסי-לסתות ליד אש-מדורה בלילה. סביב-סביב רחשו מפלצות-החושך, חיות-טרף, רוחות-מתים. בתוך האימה הגדולה, צריחת עוף, לחש תסיסה, התנסו בני-אדם אלה בפחד-מוות. וכאן מקומו של מספר-הסיפורים שהוא אולי גם מכשף השבט: סיפוריו אפשר שיהיו נוראים ומבהילים לא פחות מן הכוחות הסובבים בחוץ בחושך, ואפשר שיהיו אף נוראיים יותר, אבל בסיפורים הללו האימה נלכדה בתוך מלים והשדים נסגרו בין סורגים של צורה והמפלצות אולפו ללכת בדרך שכפה עליהן המספר, התחלה אמצע וסוף, מתח והתפרקות, עורמה, לגלוג, ובקצרה - סדר. תשוקות-הפרא, יצרי הלב, איתני-הטבע עצמם, נלכדו בשבי המספר, בתוך רשת של שפה ושל תכלית. אפשר שהושמו ללעג, או נכפתה על האיתנים ועל תשוקות-הפרא ועל המפלצות תבנית של חזרה, כמו דוב רוקד, או נאלצו לציית להגיון הסיפור. וכך, אולי, היה המספר-המכשף מנחם את בני השבט ומסייע להם לעמוד במצור הנצחי. החיות והברקים והאש והמים והתאוות והמחלה והמוות הורקדו על-פי קצב הסיפור."
*****************************************
ארתור וג'ורג' של ג'וליאן בארנס
ארתור וג'ורג' של ג'וליאן בארנס
"בהחלט. אבל זו גם שאלה של תועלת. כעיקרון כללי בחיים, ההנחה שהאנשים שאני בא עמם במגע שונאים אותי בחשאי אינה מביאה לי שום תועלת."
*****************************************
שאנטראם של גרגורי דיוויד רוברטס
"יש אהבות כאלה. נראה לי שרוב האהבות הן כאלה: אתה מרגיש שהלב שלך הוא כמו סירת הצלה עמוסה מדי. אתה משליך את הגאווה שלך רק כדי שהסירה תמשיך לצוף, ואז אתה משליך את הכבוד העצמי שלך ואת העצמאות. כעבור זמן אתה מתחיל להשליך גם אנשים. את החברים שלך. את כל מי שהכרת. ועדיין זה לא מספיק. סירת ההצלה עדיין שוקעת, ואתה יודע שאתה תטבע איתה..."
*****************************************
החדר של אמה דונהיו
"... בעולם אני רואה שאנשים כמעט תמיד לחוצים ואין להם זמן. אפילו סבתא אומרת את זה לפעמים, אבל היא וסאני לא עובדים אז אני לא יודע איך אנשים עם עבודה עושים את העבודה שלהם וגם את החיים... נראה לי שהזמן נמרח נורא דק כמו חמאה על כל העולם, הכבישים והבתים והגני שעשועים והחנויות, אז יש רק מריחה קטנה של זמן לכל מקום, שעולם צריכים למהר אל החלק הבא..."
*****************************************
הנערה במרפסת ממול של נאוה מקמל-עתיר
"...'תגיד לי, איפה הוא האלוקים שלך כשצריך אותו?' היא נשמעה כאדם המחפש פקיד במשרד ממשלתי שיצא לאכול צהריים. 'איפה הוא נמצא?' שאלה שוב, מסננת את המילים בעוז מבעד לשפתיה.
'את השאלה הזאת בדיוק,' ענה לה רחמים בשקט, 'שאלו פעם את הרבי מקוצק.'
'נו, ומה הוא ענה להם, הרבי מקוצק הזה שלך?' שאלה במרירות.
'הוא ענה להם,' לחש רחמים, 'שאלוקים נמצא איפה שנותנים לו להיכנס.' "
'את השאלה הזאת בדיוק,' ענה לה רחמים בשקט, 'שאלו פעם את הרבי מקוצק.'
'נו, ומה הוא ענה להם, הרבי מקוצק הזה שלך?' שאלה במרירות.
'הוא ענה להם,' לחש רחמים, 'שאלוקים נמצא איפה שנותנים לו להיכנס.' "
*****************************************
הסיפור הקצר ביותר של ארנסט המינגווי
" למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו. "
*****************************************
אהבתי כל-כך של יהודית רותם
"...שימי לב לעברית החכמה שלכל מילה יש שורשים עמוקים., וגם לסיכול האותיות יש משמעות, קשר פנימי סמוי. המילה "קריעה", למשל: אם הופכים את סדר האותיות, מקבלים עקירה, ושוב - עריקה. חשבת על זה נוימי? כמה קריעות עברו עלייך עד שקרעת את עצמך וערקת מעולמך הקודם. ואני בחרתי לברוח. בריחה זו בחירה, לא אילוץ."
*****************************************
הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזיפרי
פרק שנים-עשר כוכבו של השיכור
על הכוכב השלישי גר שכור. כאן שהה הנסיך הקטן שעה קלה בלבד, אך ביקור זה דכדך את רוחו מאד.
-מה מעשיך כאן? - שאל הנסיך הקטן בראותו כי השיכור יושב לו דומם לפני מערכת שלמה של בקבוקי יין ריקים ובקבוקים מלאים.
- אני שותה - השיב השיכור קדורנית.
- ולמה הינך שותה? - הוסיף הנסיך הקטן לשאול.
- אני שותה כדי לשכוח - ענה השיכור
- מה לשכוח? - שאל הנסיך הקטן, כי נמכרו רחמיו על השיכור.
- לשכוח חרפתי - הודה השיכור והרכין את ראשו.
- וחרפתך מהי? חקרו הנסיך הקטן, שביקש לעזור לו.
- חרפת השתיה! - הפטיר השיכור ונשתתק כליל.
הנסיך הקטן פנה והלך לו, ולבו נבוך מאד.
"אכן מוזרים המבוגרים... מוזרים מאד!" אמר בליבו בצאתו לדרכו.
*****************************************
גמר טוב של יוכי ברנדס
"...לאחר שיאפיל את החדר והם יפשטו את הבגדים ויישארו רק עם הכותונת על החלק העליון, כמו שהסבירה הרבנית על ההבדל הגדול בינינו לבין הליטאים, שאנו החסידים מקפידים יותר בענייני טהרת הבית, ואצלנו בני הזוג לא פושטים את כל הבגדים אלא נשארים עם חולצות על החלק העליון, אבל מותר לך להוריד את החזייה ולהניח לו לחוש דרך החולצה,ואחר כך עלייך לשכב בשקט עם רגליים ישרות ולהתכסות בשמיכה והוא ישכב לצידך, ואסור לכם לדבר כי הוא יברך ואין משיחין בין ברכה לעשייה, ואפילו ללא ברכה רצוי שלא לשוחח משום צניעות וטהרה, אלא רק לשכב בשקט ברגליים ישרות ולהמתין, ואת אינך צריכה ליזום שום מעשה, כמו שנאמר "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך", והוא כבר יידע מה לעשות, כי הרבנים בישיבות מלמדים אותם הכל. ולאחר שיעלה עלייך את צריכה לקפל את הברכיים ולפתוח את הירכיים על מנת להקל עליו את החדירה, ואסור לך לגנוח ולהיאנח מן הכאבים שלא ייבהל ויישמט ולא יעלה בידו לקיים את המצווה, וכדי שלא תיפלט אנחה מפיך את צריכה להרהר כל העת בדברי קדושה ולזכור שההצלחה של הבעל בכל דבר ועניין תלויה באשה, וגם בעניין זה חובה לסייע לו ולהקל מעליו ולא להפריע לו במעשיו. ומייד לאחר שיבקע בעזרת השם את הקרום אתם אסורים זה על זו, ויקום וייטול את ידיו ויפרוש למיטתו כי דם הבתולים טמא כמו דם הווסת, וחייבים לבדוק בבד לבן כמה ימים בין השמשות עד שייצא נקי לגמרי, ולספור שבעה נקיים ולטבול, והכל לטובת האשה, כדי שהפצע יגליד לגמרי ולא תסבול עוד מכאובים ותוכל לקיים את המצווה ללא ייסורים כלל. והצדיקים הגדולים נזהרים שלא לשוחח עם האשה בנידתה, ורצוי שלא לשוחח כלל בחדר המיטות כדי שיהא החדר רק לעניין תשמיש של מצווה ולא לגירוי סתם. ואת אינך יודעת עדיין באיזו חומרה בעלך מתכוון לקיים עימך את חייו, ולכן אל תפתחי עימו בשיחה אלא תירדמי לך מייד לאחר המעשה בשלווה ותגילי באושרך הגדול על שזיכית אותו במצווה, ובבוקר, לאחר שיבואו לקחת אותו לבית הכנסת, תוסיפי עוד כמה פרקי תהילים לתפילה הרגילה, ותודי לקדוש-ברוך-הוא יתברך על טובו וחסדו שהחייך וקיימך והביאך לזמן הזה..."
*****************************************
שאנטראם של גרגורי דיוויד רוברטס
"... כי זה מה שאנחנו עושים. מציבים רגל אחת לפני רעותה ואז מזיזים את הרגל האחרת קדימה. חוזרים ונושאים את עינינו אל זעפו של העולם ואל חיוכו. חושבים. עושים. מרגישים. מוסיפים את המשקל הקטן שלנו לזרמי הטוב והרע המציפים ומרוקנים את העולם. מושכים את ייסורינו אל התקווה של הלילה. דוחפים את הלבבות האמיצים שלנו אל ההבטחה של היום החדש. באהבה - החיפוש המשתוקק אחר אמת שונה מזו שלנו. בכיסופים - הכמיהה הטהורה, שלא ניתן לתארה במילים, לגאולה. כי כל זמן שהגורל ממשיך להמתין, אנו ממשיכים לחיות. אלוהים, עזור לנו. אלוהים, מחל לנו. אנו ממשיכים לחיות."
****************************************
אם של רודיארד קיפלינג
"אם בידך לשמור על קור ואומץ רוח,
בין צאן אובדי עצות מוכי מבוכה.
אם בלבך העוז להיות תמיד בטוח
אם בהטיל כל איש ספק בכוחך.
אם עוז בך להכות מבלי להיות יגע -
או על דברת כזב לא להשיב דיבה,
או בהיותך שנוא משנוא להימנע
אך גם מהתחסדות יותר מדי רבה.
אם בידך לחלום חלום ולהתפכח בין רגע,
לחשוב ולא להיות עבד למחשבה.
אם בידך לראות בניצחון ופגע
ובשניהם לנהוג מידת ביטול שווה,
אם רב עוזך לשאת את אשר הבעת -
כשיסלפה נבל לשם ניצול הדיוט,
או תש ושבע עמל, לראות בשקוע מטה
בניין מפעל חיים ושוב אותו לבנות.
אם כל האוצרות בהם זכית
תוכל גם לסכן בקלף סתום אחד,
אף להפסיד הכל ושוב לחזור ראשיתה
ולא לפלוט מילה על אושר שאבד.
אם בידך למשול בלב שמול האופק,
לשלוט בעצבים שכל כוחם נמק,
ולהישאר הכן במות בך כל דופק
חוץ מפטיש הרצון המפקד: חזק!
אם בין יצרי המון תשמור על יושר דרך
או בחברת מושלים על חן פשטות בן-עם,
אם לכל איש ואיש תן משקל וערך,
ואף לא לאחד משקל שהוא מוגזם.
אם בידך לתפוס, במרוצתך קדימה,
במלוא שישים שניות כל רע פחזני,
שלך הוא העולם וכל אשר בו פנימה,
ומה שרב יותר - אדם הינך, בני..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה