הארוחה עברה באופן רגוע יחסית ללא התלהמויות או דיונים סוערים כפי שקורה מידי פעם בינה לבין הוריה, בעיקר בכל הקשור לאורח החיים שכיפה אדומה בחרה לנהל. ובסוף הערב, בעודם נפרדים בפתח המסעדה, אמה של כיפה אדומה נתנה לה פתק בלי להסביר דבר ורק ביקשה שתפתח אותו אחרי שתגיע הביתה.
כיפה אדומה נהגה לביתה ברכב המנהלים החדש בצבע אדום במיומנות רבה, כשהיא מחזירה טלפונים לכל מי שחיפש אותה בשעתיים בהם לא הייתה זמינה.עם כניסתה לביתה, דירת שלושה חדרים צנועה בתל אביב עם נוף לים, השילה כיפה אדומה מעליה את בגדי העבודה והחליטה להכין לעצמה קפה לפני שתיגש לקרוא את המיילים החדשים שבוודאות ממתינים לה. את השעתיים הבאות היא בילתה במענה לשאלות ובקשות של לקוחותיה, עמיתיה ומנהליה, שוכחת לגמרי שהיום חוגגת היא יום הולדת 30.
למחרת כשהגיעה כיפה אדומה לעבודה, מיששו ידיה בכיס מעילה את הפתק הנשכח שנתנה לה אמה יום קודם. על הפתק נכתב בכתב יד בוטח ואופייני: " זאב 054-3464375" וזהו. כיפה אדומה זרקה את הפתק בביטול על שולחנה, מגחכת בינה לבין עצמה, "למה עוד אפשר היה לצפות מאמא?!" מחשבות אלו לא הטרידו אותה זמן רב ומהר מאד כיפה אדומה צללה במרץ רב לעבודתה, שלעולם אינה נגמרת.
בהפסקת צהריים, כשכל עובדי החברה נוהגים לעזוב את המשרד באמתלה של ארוחת צהריים, כיפה אדומה העדיפה להישאר, להנות מהדומיה והשלווה שנפלה על המבנה, ככה לפתע באמצע היום, להזמין אוכל ולנצל את הזמן לחשיבה רגועה ונטולת לחצים. היום, באופן מפתיע, מחשבותיה נדדו לאמה ולכל הדברים שלא נאמרו ביניהן אשתקד, אבל היו מונחים על השולחן לאורך כל הערב. ובלי כל מחשבה או כוונה מבטה של כיפה אדומה נדד לכיוון הפתק שהיה זרוק מהבוקר בודד על השולחן, ובהחלטה של רגע היא הרימה את שפופרת הטלפון וחייגה את המספר של זאב.
קול גברי ענה לטלפון בהיסוס, כדרכם של אנשים העונים לשיחה לא מזוהה. כיפה אדומה ניסתה להציג את עצמה ולהסביר מי היא ולמה היא מתקשרת, אך הניסיון היה עילג ולא ברור, בעיקר בגלל שהבינה שאין לה מושג מיהו ומה היא בכלל רוצה ממנו. לעומתה, נראה שמצבו של זאב היה אחר לגמרי ונשמע כאילו הוא ציפה לשיחה ממנה. הוא הציג את עצמו בקצרה, קבע איתה לקפה בתשע בערב בנחישות שלא אפשרה לכיפה אדומה להסס או לשקול תשובה אחרת מלבד כן. ולבסוף הוא התנצל שאינו יכול להאריך בשיחה וכי עליו לחזור לעבודה וניתק. כיפה אדומה ישבה מבולבלת, מסדירה לאט לאט את הנשימה, לא מבינה מה קרה בדיוק בדקות האחרונות, מרגישה כאילו סיימה ריצת מרטון ועוד שנייה היא תתעלף. כדי לא להילחץ היא החליטה לא לחשוב יותר מידי על שיחת הטלפון ולא על הבליינדייט הצפוי לה בסוף היום, היא חזרה לעבודתה מטמינה את חששותיה בזרם הטלפונים והמיילים שהם אדמת מבטחיה.
בשעה 21:05 הגיעה כיפה אדומה למקום המפגש כשבטנה מתהפכת וקול לא מוכר זועק במוחה: "תלכי הביתה!!! מה נראה לך שאת עושה כאן?!" בפתח בית הקפה עמד גבר ונראה כאילו ממתין למישהו, הוא נראה גבוה במידה הנכונה, לבוש בגדים אלגנטיים, חטוב ובהחלט נאה. בעודה בוחנת אותו עיניהם נפגשו, הוא ניגש אליה וחייך: "כיפה אדומה?"
"כן, זאב אני מניחה?!" היא חייכה אליו בחזרה.
הם התחבקו קלות מרעיפים נשיקה חטופה על הלחי האחת של השני. "שניכנס?"
המארחת הובילה אותם לשלוחן שלמרבה הפתעתה של כיפה אדומה הוזמן מראש – נקודת זכות על ההשקעה ומחשבה קדימה.
השיחה ביניהם זרמה, כל הערב לא היו שתיקות מביכות או סיטואציות לא נעימות והם שייטו בנחת מנושא לנושא.
הם דיברו על עבודה: "למה בחרת לעסוק דווקא בדיני משפחה?" כיפה אדומה התעניינה.
"כי אני מקדש מאד את חשיבותו של התא המשפחתי ומקווה שבדרכי הצנועה אוכל לעזור לאנשים לשמור עליו" – עוד נקודת זכות.
הם דיברו על סגנון החיים שלהם: "למה אתה עדיין גר עם ההורים?" – כיפה אדומה שאלה.
"הוריי אנשים מבוגרים והם מרגישים בודדים עכשיו שכל הילדים עזבו. ואני בן זקונים אז נשארתי כל עוד אני יכול, בשביל שהם לא יהיו לבד" – וואו איזו רגישות, חשבה לעצמה כיפה אדומה.
הם גם דיברו על חיי החברה שלהם: "למה יש לך רק חבר אחד?" – כיפה אדומה הסתקרנה.
"זה לא מדויק שיש לי חבר אחד, פשוט שאר החברים שלי חיים את חייהם ולא כ"כ אוהבים לצאת ולבלות, הוא היחיד באותו הראש איתי" הוא חייך אליה.
בסוף הערב כיפה אדומה הייתה מסוקרנת ומוקסמת מזאב, מוכנה ללכת אחריו לאן שייקח אותה. הוא ליווה אותה החוצה מהמסעדה וכיפה אדומה הייתה טרודה בלמצוא את המילים הנכונות כדי להבהיר לו שהיא נהנתה מהערב ותשמח לשמוע ממנו, אך לא ידעה איך לעשות זאת מבלי להיות בוטה מידי. כשהיא שקועה במחשבותיה וחששותיה, כיפה אדומה לא שמה לב שזאב מוביל את שניהם לכיוון קטנוע שחנה מחוץ לבית הקפה ומודעותה לכאן ועכשיו חזרה אליה רק כשזאב הגיש לה קסדה שנשלפה במיומנות מרשימה ממושב הקטנוע.
"למה אני צריכה קסדה?" כיפה אדומה הייתה מבולבלת, משתדלת לא להילחץ, לשמור על פרופורציות ולא להרוס את מה שהיה עד עכשיו דייט ממש מוצלח.
"נקפוץ אליי לקפה וקינוח, הרי אי-אפשר לסיים עכשיו ערב כל-כך מקסים" הוא ענה לה תוך כדי קריצה.
כיפה אדומה לקחה מספר צעדים לאחור, מסרבת להחזיק בקסדה שזאב התעקש להגיש לה ומלמלה בהססנות הסברים למה זה לא מתאים עכשיו ושעל אף שהערב אכן היה מקסים היא חושבת שכדאי לסיים אותו כאן כדי להשאיר טעם לעוד. אך זאב לא שמע את ההסברים ונראה כאילו זה בכלל לא מעניין אותו. במספר צעדים מהירים הוא סגר את הפער ביניהם, דוחק את כיפה אדומה אל הקיר של בית הקפה, נצמד אליה עם כל גופו ומנסה לנשק לשפתיה בכוח, אטום לחלוטין להתנגדותה וחסין מפני כוחה אשר הלך ונחלש ללא הצלחה להדוף אותו ממנה.
שקועים כל כולם במאבק ביניהם, כשכיפה אדומה מרגישה איך הקרקע נשמטת מתחת לרגליה בעוד זאב בטוח בכיבושו, הם לא הרגישו במלצר שיצא מהמסעדה. המהלומה הפתיעה את זאב והוא מצא את עצמו שוכב על ריצפת המדרכה המטונפת כשמעליו מתנשא איש לבוש חולצה עם הלוגו של בית הקפה, צועק לכיוונו:
"אתה לא רואה שהגברת לא מעוניינת?!! יאללה עוף, עוף מפה סוטה!"
זאב קם מהמדרכה, עלה על האופנוע שלו ונעלם, וכיפה אדומה נותרה בגפה, מסדירה את נשימתה ואת מחשבותיה, מצטנפת במושב העור ברכב המנהלים האדום שלה ומתמלאת תחושת ביטחון.
עכשיו היא מוגנת.
привет.после этого рассказа осталось ощущение,что это происходило когда-то...и со мной,чувство незащищенности ,не возможности защитить и уберечь,,,как карусель времени делает свой круг:теперь кто-то другой прокатывается на ней по томуже кольцу.очень сильное впечатление.тяжело и интересно читать,жду продолжения!!!
השבמחק