גבר צעיר, נאה למראה, יושב על ספסל ומעשן סיגריה

רוני וגלית, החברות הכי טובות כבר יותר מעשרים שנה, רצו כמידי ערב במסלול הריצה בפארק העירוני, כשהבחינו בגבר צעיר, נאה למראה יושב על ספסל ומעשן סיגריה. הן לא השקיעו ולו שבריר של מחשבה והמשיכו לספר אחת לשנייה את קורות היום תוך כדי ריצתן.

דוד, מורה לטאי צ'י מזה 30 שנה המתין בסבלנות לתלמידיו על כר הדשא בפארק העירוני, בעודו מרוקן את מוחו ונשמתו ומתכונן לבואם של התלמידים. הקבוצה הייתה מצומצמת, לא כמו פעם, כך שלא נאלץ להמתין הרבה והתחיל את השיעור כשלא הוא ולא תלמידיו לא נותנים את דעתם לגבר צעיר, נאה למראה שישב על ספסל ועישן סיגריה.

מירי הקפידה בחודשיים האחרונים לצאת להליכות בפארק העירוני בערב, כשהיא דוחפת את עגלת התינוק אליה קשורה כלבת הלברדור, היא הקשיבה למוזיקה בווליום גבוה מנסה להבריח את שטף המחשבות הטורדניות שלא נותנות לה מנוח בחודשיים האחרונים, כך שבכלל לא שמה לב לגבר הצעיר, נאה למראה יושב על ספסל ומעשן סיגריה.

ערב אחד, כשרוני מספרת לגלית על הריב האחרון שהיה לה עם בעלה, נפתחו שרוכי נעלי הספורט ורוני עצרה לקשור אותן ליד ספסל שעמד לצד מסלול הריצה, כשלפתע הבחינה בגבר צעיר, נאה למראה יושב ומעשן סיגריה. היא בחנה אותו מזווית עינה כדי לא להיות בוטה, קשרה את נעליה והמשיכה בדברים: "תמיד האמנתי שאתחתן עם גבר נאה, כמו זה שיושב על הספסל, אבל איכשהו נתקעתי עם הגוש בשר הזה שדבוק כל היום לספה ועוד מעז להתלונן שהוא מרגיש שאני לא נמשכת אליו כמו בעבר".

באותו הערב הגיע דוד כהרגלו לפארק מעט לפני תלמידיו כדי להתכונן נפשית לשיעור וגילה למורת רוחו כי גוש צואה לא נעים מאתר את כר הדשא הקבוע שלו. דוד לא נתן לתסכול להשתלט ופנה לחפש מקום אחר להעברת השיעור, כשלפתע הבחין בגבר צעיר, נאה למראה יושב על ספסל ומעשן סיגריה. דוד החליט להעביר את השיעור לקרבת הספסל בתקווה לתפוס את עינו של הצעיר ואולי לצרף אותו לשיעור.

בערב המדובר, במהלך הליכת הערב הקבועה של מירי, היא שמעה את בכי תינוקה בן החודשיים מתפרץ מבעד לחומות המוזיקה. היא נאנחה, וחיפשה מקום בו תוכל להאכיל את התינוק, כשלפתע הבחינה בגבר צעיר, נאה למראה יושב על ספסל ומעשן סיגריה. היא רצתה לשבת לידו, אך המשיכה בתסכול לחפש ספסל פנוי אחר בגלל עשן הסיגריות.

למחרת רוני וגלית ניפגשו לריצתן הרגילה וגלית סיפרה על כנס הרופאים הבינלאומי שבעלה הוזמן להרצות בו, ועל כך שהיא מתלבטת אם לנסוע עם הילדים או להשאיר אותם בהשגחת אמא שלה. תוך כדי הסיפור רוני מעדה ונקעה את קרסולה, בין אנחה לאנחה התנצלה בפני גלית על כך שתאלץ לחזור הביתה וזה בסדר שגלית תסיים את הריצה בלעדיה. גלית לא הקשיבה והתעקשה שרוני תשב להירגע ולאחר מכן היא תלווה אותה לביתה. רוני דידתה לספסל הקרוב ביותר והתיישבה ליד גבר צעיר, נאה למראה שישב ועישן סיגריה. גלית נעמדה לצידה ונראתה מודאגת למראה הסבל והכאב שניבט מפניה של חברתה הטובה ביותר מזה עשרים שנה.

באותו הערב, דוד התמקם במקום החדש, ללא מחשבה תחילה והמתין לתלמידיו. השיעור לא היה רגוע כרגיל ותלמידיו גילו חוסר תשומת לב ואיבדו את ריכוזם לעיתים קרובות. בסיום השיעור דוד ביקש לדעת מה הפריע כל כך לתלמידיו והגיע למסקנה שככל הנראה עשן הסיגריות, אותן עישן גבר צעיר ונאה למראה שישב על ספסל בקרבת מקום. הוא ציין לעצמו לשים לב לכך להבא.

בערב המדובר, בעת הליכת הערב הרגילה של מירי, המוזיקה לא הצליחה להשתיק את הקולות במוחה, שכבר מהבוקר ליבנו את כעסה והזינו אותה רעל "איך זה יכול להיות שהוא חופשי כל היום עד השעות הקטנות והיא כבולה ללא שום זכויות לעצמה?!" היא הרגישה צורך לנקום, לקום ולעשות מעשה, לדרוש את תשומת הלב המגיעה לה, כשלפתע ראתה גבר צעיר, נאה למראה יושב על ספסל ומעשן סיגריה. הוא נראה מסתורי למדי ולרגע קט היא שקלה לפנות אליו בפלירטוט קל, אך הרגע חלף במהירות על רקע קולות הבכי והצווחות שהחזירו אותה למציאות.

ערב לאחר מכן, גלית הגיעה לביתה של רוני לביקור חולים. לרגע לא עלה בדעתה לקטוע את המסורת רבת השנים של מפגשי הערב הקבועים שלהן. היא הופתעה מאד כשדלת ביתה של רוני נשארה סגורה גם אחרי שדפקה וצלצלה מספר דקות ברציפות. גלית השאירה פתק על הדלת: "מקווה שהכל בסדר. ממתינה לך בפארק ליד הספסל שישבנו עליו אתמול. גלית". גלית התיישבה על הספסל בפארק ליד גבר צעיר, נאה למראה, שעישן סיגריה והמתינה בדאגה לחברתה הטובה ביותר שלא באה. אחרי שעה קלה, גלית פנתה לגבר הצעיר, נאה למראה שישב על ספסל לצידה ועישן סיגריה ושאלה אותו מה השעה. היא התאכזבה לשמוע שהשעה הייתה מאוחרת וכי עליה לחזור הביתה למשפחתה מבלי שפגשה את חברתה הטובה ביותר מזה עשרים שנה ואפילו לא ידעה לאן היא נעלמה.

באותו הערב, דוד הגיע מוקדם כהרגלו להתכונן נפשית לשיעור הטאי-צ'י שלו וראה גבר צעיר, נאה למראה, יושב על ספסל ליד כר הדשא שלו ומעשן סיגריה. דוד שקל להעביר את השיעו לכר הדשא הקודם, אבל הרגיש שאין זה מומלץ לשגע את תלמידיו בפרק זמן כה קצר והעדיף לפנות לגבר הצעיר, נאה למראה ולשאול אותו אם הוא מתכוון להישאר לשבת על הספסל ולעשן סיגריה עוד זמן רב. הגבר משך בכתפיו. דוד מצא את עצמו במבוכה לא מבין את משמעות התשובה, הרים את הילקוט שלו ועבר לכר הדשא הקודם, להמתין לתלמידיו.

בערב המדובר, עם יציאתה של מירי מהבית, כלבת הלברדור התנהגה באופן מוזר ומשכה את העגלה לכל מיני כיוונים, כאילו מנסה לפרוץ לחופשי. מירי ניסתה להרגיע אותה, אך לבסוף נאלצה לשחרר את הכלבה, בתקווה שלא תצטרך לרדוף אחריה מאוחר יותר. היא הלכה וצפתה כמהופנטת בכלבתה, במרחק עשרות מטרים לפניה, רודפת אחרי חתולים, משחקת עם כלבים אחרים, עוצרת לרחרח וממשיכה, כשלפתע הכלבה עצרה ליד גבר צעיר, נאה למראה שישב על ספסל ועישן סיגריה וניסתה לגרום לו לשחק איתה. מירי רצה במהירות לכיוונם, קשרה את הכלבה והתנצלה בפני הגבר הצעיר על ההפרעה. הוא לא אמר דבר, רק חייך לעברה בהבנה.

בערב למחרת, גלית הלכה שוב לרוני חברתה הטובה ביותר מזה עשרים שנה בשביל לבדוק לשלומה. הפתק אותו השאירה יום קודם לא היה, אך הדלת נותרה סגורה בפניה כמו בערב הקודם. היא ירדה מתוסכלת ומודאגת לכיוון הפארק, מחליטה לרוץ לבד ולא להמתין לרוני הפעם. גלית הייתה שקועה כל כך במחשבות שלא שמה לב למירי שיצאה בצורה מאד מסורבלת מהמעלית עם עגלת התינוק וכלבת הלברדור, כך שהן ממש התנגשו אחת בשניה. גלית מיד התנצלה ממלמלת הסבר לא ברור לחוסר תשומת ליבה בזמן שמירי מנסה להרגיע את כלבתה המנסה לקפוץ מהתלהבות על גלית.

גלית ביקשה לעזור למירי ולקחה מידיה את רצועת הכלב, הן עשו היכרות קצרה ומהר מאד הבינו שפני שתיהן מועדות לעבר הפארק. גלית שאלה אם לא איכפת למירי שהיא תצטרף אליה ומירי כל כך שמחה על ההצעה שראשה הנהן עוד בטרם יצאו המילים מפיה. הן הלכו במסלול ההליכה של הפארק העירוני מספרות זו לזו על עצמן ועל חייהן, לא שמות לב לזמן. כשהתינוק בן החודשיים התחיל לבכות, גלית הציעה בטון אמהי שישבו בספסל הקרוב כך שמירי תאכל להאכיל את התינוק. הן התיישבו ליד גבר צעיר, נאה למראה שעישן סיגריה וגלית ביקשה ממנו להפסיק לעשן עד שיסיימו, כי אין עוד ספסלים בקרבת מקום והתינוק רעב ועשן סיגריות מאד לא טוב לבריאותו. והגבר הצעיר, נאה למראה כיבה את הסיגריה ללא שום בעיה, אך המשיך לשבת לידן.

בינתיים כלבת הלברדור רצה מסביב לספסל ועצרה לעשות את צרכיה בכר דשא ממש ליד דוד שהתכונן לקראת שיעור הטאי-צ'י שלו. כעס הציף את דוד על כך שבעלי הכלב לא טורח לקחת אחריות ולרגע לא ידע מה לעשות. אם יעבור לכר הדשא השני, יש סיכוי שהגבר הצעיר, נאה למראה שישב על ספסל בקרב המקום יתחיל לעשן שוב במהלך השיעור שלו. דוד לקח נשימות עמוקות, כמו שלימד את תלמידיו, וניגש בצעדים אסרטיביים לכיוון הספסל. למראה הצעירה עם התינוק היסס, אך החליט לא לוותר הפעם וביקש לדעת האם הכלב שייך למירי. מירי מיד התחילה להתנצל, אובדת עצות לא יודעת מה לעשות עם הילד שבידיה, דוד העומד מולה וכלבת הלברדור שמתרוצצת לה חופשית. גלית היסתה את מירי, אמרה לה שתמשיך להאכיל את התינוק ברוגע וניגשה לאסוף את גוש הצרכים מכר הדשא של דוד.

כשחזרה לשבת ליד מירי על הספסל, הגבר הצעיר, נאה למראה לא היה עוד.